פרשת אונס הילדה בת ה-13 מהדרום ממשיכה לזעזע. מן הפרסומים עולה כי הילדה הותקפה מספר רב של פעמים משך תקופה של עשרה ימים, בבית הספר עצמו. האכזריות והנסיבות החמורות קשורות לא רק לביצוע המעשים החמורים, אלא גם לעובדה, כי נעשו על ידי חבורת נערים. התוקפים לא פעלו לבדם, חבריהם סייעו להם בביצוע המעשים ואף צילמו סרטונים של המעשים האכזריים.
חוק העונשין קובע כללים מאד ברורים באשר לשותפים לדבר עבירה. כללים אלה מרחיבים אחריות על כל בני החבורה באופן שווה. במילים אחרות, כאשר אדם משתייך לחבורה המבצעת פשע ביחד, האחריות למעשים נופלת על כולם באופן שווה וגם אם אחד מבני החבורה עושה מעשה שולי וקטן ואפילו לא מבצע בעצמו את האונס אלא עומד בצד, שומר על הדלת, או מתריע מפני אורחים בלתי קרויים- הוא יישא באחריות לאונס כאילו ביצע את האונס בעצמו. לבדו. אלה הם דיני השותפות המרחיבים אחריות פלילית.
בין אם הפרקליטות תבחן את שאלת המודעות של כל החבורה למעשי האונס או תבחן הראיות השונות בתיק עדין תרחף מעל כל השאלות המשפטיות הללו הבעיה המהותית לפיה אנו שוב נאבקים להבין את הקלות הבלתי נתפסת בה ילדינו נפגעים במקומות האמונים על ביטחונם.
הדבר הברור בפרשה זו הוא סבלה של ילדה, אשר תאלץ להתמודד עם נזקי הפגיעה האכזרית משך שנים ארוכות. פגיעה שתעצב את אישיותה, הרגשתה כלפי עצמה, בטחונה באנשים הסובבים אותה ותאלץ אותה באל כורחה להתמודד עם קשיים ארוכי טווח.
אירועים של אונס קבוצתי בקרב בני נוער אינם חריגים במחוזותינו. מדי כמה חודשים אנו מתבשרים במדיה על מקרה כזה או אחר של "פרשת מין קבוצתית" בקרב בני-נוער. מקרים רבים כלל אינם מדווחים בתקשורת ואינם מגיעים כדי תלונה או הגשת כתב אישום.
מדובר אפוא בתופעה, ומשכך נחטא אם לא ניתן את הדעת להקשר החברתי בו היא מתקיימת. תרבות האונס בקרב מתבגרים ניזונה דעות קדומות מגדריות לפיהן גברים הם דומיננטיים ואקטיביים, ובעלי יצר מיני שאינו ניתן לשליטה ועליהם לממשו, אף תוך שימוש בתוקפנות ואלימות מינית, בעוד שתפקידן של הנשים הוא פסיבי בהיבט המיני והסכמתן למין יכולה להתבטא גם בשתיקה.
גורמים רבים חברו יחד לכדי "הכשר" למתבגרים להפעיל אמצעי לחץ וכפייה להשגת מין על מנת להוכיח את גבריותם ומעמדם החברתי; חוסר הבנה בסיסי ביחס למיניות, ביחס למותר ולאסור ביחסים מיניים, העדר הבנת כללי החברה, התעלמות מכבוד האדם, קיבוען של דעות קדומות וחשיפה למיניות ויחסי מין דרך האינטרנט הזמין ולא בדרך המתווכת של המבוגר האחראי או איש חינוך ועוד גורמים רבים אחרים.
מקרי האונס הקבוצתי מאופיינים על פי רוב כמפגשים חברתיים בין מספר נערים לנערה אחת. במקרים רבים מתקיימת היכרות מוקדמת בין הנפגעת לעבריינים. פעמים רבות המפגש מלווה בשתיית אלכוהול או צריכת סמים, ובשלב מסוים מגיעה דרישה מהנערה להתמסר לאקט המיני, סירוב הנערה מוביל את הנערים להפעיל אמצעי לחץ ואיום.
האונס לעתים קרובות מלווה בהשפלות מיניות על רקע התפיסה של הנערה כאובייקט מיני ותו לא. במקרים רבים נטען, כי באונס קבוצתי תמיד ישנם נערים המשתתפים באי-רצון, אולם נוכחותו של מנהיג בקבוצה השם דגש על חשיבות "הגורל המשותף" ביחד עם הדינמיקה החברתית הייחודית לקבוצה זו, מהווים גורם מנטרל הגורר משתתפים רבים לקחת חלק במעשה חרף מודעותם לפגיעה הקשה בנערה.
אין חולק כי להורים, לחברה, לאנשי החינוך ולבתי הספר, אחריות גדולה במניעת עבריינות בקרב בני נוער, בהסברת כללי החברה והמציאות המכבדים את הזולת ונותנים משקל לכבודו של אדם ולכללי המשפט השוללים מגע ללא הסכמה. יש מקום להבין כיצד למנוע ההקשר המנטאלי והחברתי שבו מבוצעת הבעילה הקבוצתית ולמגר ההנחות החברתיות השגויות המנציחות פערים מגדריים וכן נדרש להבין כיצד לשלול בכל דרך החשיפה הגבוהה של קטינים לתכנים אלימים ופורנוגרפיים המעוותים את דפוסי החשיבה.
מגוון רחב של פעולות נדרש מהחברה הישראלית בתחומי עשיה שונים, משפט , חברה, חינוך, הסברה, ביטחון, סייבר ועוד במטרה למגר המסרים חברתיים השליליים ביחס לנשים בצד השרשת תרבות של כבוד, חירות, אוטונומיה אישית, מיניות וקיום יחסים אינטימיים מכבדים בקרב קטינים. משימה זו אינה קלה כלל ועיקר, ודורשת לפני הכל מודעות לבעיה והבנת התופעה.
וראויים מתמיד לענייננו דברי השופט ברק בפרשת פלוני :
"היכן טעינו? איפה כשלנו?.. הורים, מורים, אנשי משרד החינוך – כולם צריכים לטכס עצה כדי להניח תשתית חינוכית אשר תמנע מנערים מתבגרים את הכניעה למאווייהם הרגעיים… בני הנעורים צריכים לחזור ולשנן לעצמם, כי היה-לא-יהיה; כי כל אחד נברא בצלם, ועל כבודו וחירותו של כל אחד יש לשמור ולהגן. מי ייתן וממשפט קשה זה יילמדו הלקחים הדרושים, ותמונות הזוועה שניצבו בפנינו בתיק זה לא יישנו".
(ע"פ 117/00 מדינת ישראל נ' פלוני)
