מניעת פגיעה בפרטיותם ובכבודם של נפגעות ונפגעי עבירה במהלך ההליך הפלילי
"במהלך מתן העדות שלי בבית המשפט לפתע שאל אותי עורך הדין של הנאשם – "האם את מסכימה שניקח את הטלפון שלך ונבדוק אותו?", לא ממש הבנתי את המשמעות של מסירת הטלפון שלי, אז הסכמתי. בדיעבד, אני מבינה שעורך הדין והנאשם היו חשופים לכל ההתכתבויות שלי, גם האישיות והפרטיות ביותר".
"נחקרתי בתחנת המשטרה והחוקר ביקש שאשאיר את הטלפון אצלו בתחנה כי לטענתו מדובר בחומר חקירה, הייתי בטוחה שזה הדבר הנכון לעשות, היום אני מבינה שיכולתי לסרב".
"ביקשו ממני את היומנים שלי מכיתה ג' ששמרתי מתחת למיטה. לא כל כך הבנתי איך זה קשור, אבל הסכמתי. חשבתי שאין לי ברירה…".
הסיטואציות המתוארות עשויות להיות מוכרות לנפגעות ונפגעי עבירה אשר מגישים/ות תלונה במשטרה ובהמשך מגיעים/ות להעיד בבתי המשפט במסגרת ההליך הפלילי. סיטואציות אלה מוכרות בעיקר לנפגעות ונפגעי עבירות מין, אך לא רק, ונובעות מהליכי העיון וגילוי המסמכים בהליכים פליליים.
מהם הליכי העיון וגילוי המסמכים וכיצד הם יכולים להשפיע על נפגעות ונפגעי עבירות מין?
הליכי העיון וגילוי המסמכים בהליכים פליליים מהווים פעמים רבות כר פורה לפגיעה בזכותן של נפגעות עבירה לפרטיות וכבוד. כך למשל, פעמים רבות עשויה נפגעת העבירה לגלות, אגב ההליך הפלילי, כי לנאשם או למי מטעמו קיימת גישה לרשומות הרפואיות שלה, לגיליון הרישום הפלילי שלה, ליומנה האישי, לטלפון הנייד שלה ועוד. אין עוררין כי קבלת מידע מסוג זה על נפגעת העבירה פוגעת בפרטיותה, וביתר שאת כאשר מקבל המידע הוא הנאשם.
מהם הסעיפים בחוק המסדירים את הליכי הגילוי?
סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק") מתווה את האופן שבו יתקיים הליך גילוי המסמכים. על פי הוראת הסעיף, הנאשם רשאי לעיין ולהעתיק את רשימת חומר החקירה ואת חומר החקירה עצמו החל מיום הגשת כתב האישום. יחד עם זאת, החוק והפסיקה קובעים כי חומרים חסויים לא יועברו לעיון הנאשם.
להבדיל, סעיף 108 לחוק מאפשר לבית המשפט לצוות על המצאת מסמכים הנמצאים ברשות עדים או אנשים אחרים. כלומר, אין המדובר בחומר חקירה כמשמעו בסעיף 74 לחוק אשר נמצא ברשות היחידה החוקרת או התביעה.
האם כל חומר שנמצא בתיק החקירה שקשור לנפגעת העבירה יעבור לנאשם?
לא. בבש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' ליאל שיינר (להלן: "הלכת שיינר") נקבע כי לא כל חומר שנמצא בתיק החקירה מהווה בהכרח חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק. לעניין זה נקבע כי רק ראיה שעשויה להיות רלוונטית לשאלות העומדות להכרעה תיחשב לחומר חקירה.
זאת ועוד, בתי המשפט מתנגדים באופן מובהק לניסיונותיהם של עורכי דין המייצגים את הנאשמים לקיומו של "מסע דיג" טורדני כלפי נפגעות עבירה.
יחד עם זאת, חשוב להבין שבתי המשפט נוטים ליתן פרשנות מרחיבה למונח "חומר חקירה". על כן, גם אם חומר חקירה נוגע רק באופן עקיף באחת הסוגיות העומדות למחלוקת – אותו החומר יהווה חומר חקירה שאותו יש להעביר לעיון הנאשם.
יתרה מכך, הלכת שיינר קבעה כי גם חומרים שאינם נמצאים מבחינה פיזית בתיק החקירה, אך נמצאים בשליטת רשויות אכיפת החוק או שצריכים היו להימצא בידי אותן רשויות – יכולים להיחשב לחומר חקירה.
האם נפגע העבירה לא נהנה מהחסיונות הטיפוליים הקיימים לו?
לא בהכרח. לאחר שבית המשפט בוחן האם מדובר בחומר חקירה, הוא עובר להליך נוסף של בחינה. בית המשפט שואל עצמו האם אותו המסמך נהנה מחיסיון או שלחילופין ישנם אינטרסים מוגנים אחרים שבהתקיימם לא יועבר המסמך לנאשם. אחד האינטרסים שעליהם מגינה הפסיקה הוא פרטיותו של נפגע העבירה. במצב זה, בית המשפט יערוך איזון בין זכותו של הנאשם להתגונן לבין החיסיון או האינטרס המוגן.
האם מלוא חומר החקירה מועבר לנאשם אם בית המשפט קבע שמדובר בחומר חקירה?
לא בהכרח. הוראת סעיף 74(ד) לחוק קובעת כי בית המשפט רשאי לבחון את החומר במעמד צד אחד כדי לקבל החלטה מושכלת אם מדובר בחומר חקירה. יצוין כי פעמים רבות בוחר הרכב השופטים לחסות מטעמו קטעים המצויים במסמך (למשל, ברשומות רפואיות) ולהותיר לנאשם לעיין רק בקטעים הרלוונטיים להגנתו. בכך, מתבצע האיזון הראוי שבין זכותו של הנאשם לעיין בחומר החקירה לבין זכותה של נפגעת העבירה לפרטיות.
האם יש הבדל בין חומר רפואי פיזי לבין חומר רפואי נפשי?
כן. חומרים רפואיים הקשורים לבדיקה הפיזית שנערכת לנפגעת העבירה לאחר אירוע הפגיעה המינית נמצאים בלב חומר הראיות, ועל כן אלו מועברים לנאשם. להבדיל, חומרים רפואיים הקשורים לטיפול נפשי שמקבלת נפגעת העבירה לא בהכרח יועברו לנאשם. ההבדל נעוץ בעובדה שנפגעת העבירה לא מצפה כי חומרים הקשורים לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי שהיא עוברת לאחר אירוע הפגיעה המינית יועברו לנאשם.
אם כך – מהו ההבדל המרכזי שבין סעיף 74 לסעיף 108 לחוק הנוגע לנפגע העבירה?
ככלל ההליך לפי סעיף 74 לחוק נערך בין התביעה לנאשם, מבלי שלנפגע העבירה ניתנת האפשרות להסביר ולהגיב לבקשת הנאשם לגילוי החומר.
להבדיל, ההליך לפי סעיף 108 לחוק מתיר לנפגע העבירה או למטפל למסור את עמדתם ולהסביר מדוע אין לחשוף את החומר בפני הנאשם.
למעשה, בהליך לפי סעיף 108 לחוק לנפגע העבירה ניתנת זכות הטיעון, ובכך יש כדי להפחית את הפגיעה הפוטנציאלית בפרטיותו ובכבודו של נפגע העבירה.
פעמים רבות, עורך דינו של הנאשם יעדיף להגיש בקשה לפי סעיף 74 לחוק וזאת בשל העובדה שבהליך לפי סעיף זה, בית המשפט לא נדרש לשמוע את עמדת נפגע העבירה לעניין חשיפת החומר.
לדוגמה – א' הינה נפגעת עבירה והתלוננה במשטרה על פגיעה מינית שבוצעה כלפיה על ידי ג'. במהלך ההליכים המשפטיים ביקש עורך דינו של ג' לקבל את הטלפון הנייד של א' מכיוון שלטענתו נמצאים בו התכתבויות שיש בהם כדי לשפר את הגנתו של ג'. במצב שכזה עורך דינו של ג' יטען שמדובר בחומר חקירה רלוונטי, ואולם, אם המשטרה לא תפסה מלכתחילה את הטלפון הנייד של א', הבקשה תסווג על ידי בית המשפט ככל הנראה כבקשה לפי סעיף 108 לחוק. במצב שכזה, בית המשפט ישמע את עמדתה של א' לגבי תפיסת הטלפון שלה ובתוך כך יערוך את האיזון הראוי תוך התחשבות בפגיעה האפשרית בא'.
מדוע לבחור דווקא במשרדנו לצורך ייצוג נפגעות/נפגעי עבירה?
משרדנו מתמחה שנים רבות בייצוג נפגעי ונפגעות עבירה בהליך הפלילי, תוך מתן דגש על זכותם להשמיע את קולם בשלבים השונים בהליך הפלילי.
עורך דין פלילי המכיר את זכויותיהם של נפגעי העבירה ויחד עם זאת את מערכות התביעה, יקדם את עניינו של נפגע העבירה ויאפשר את מיצוי מלוא זכויותיו.
כפי שהובהר לעיל, בין סעיפי החוק העוסקים בהליכי העיון והגילוי קיים גבול דק אך לו משמעויות רבות.
הגם שבתי המשפט נותנים דגש על זכויותיהם של נפגעי העבירה וכוללים בסל השיקולים גם את זכויותיהם של נפגעי העבירה לפרטיות וכבוד, פעמים רבות זכויות אלו נדחקות הצידה.
עו"ד פלילי המתמחה בייצוג נפגעי העבירה ידע להנגיש את המשמעויות וההשפעות שבגילוי המסמכים השונים על נפגעי העבירה לבתי המשפט ולרשות התובעת, הן בהליכים לפי סעיף 74 לחוק והן בהליכים לפי סעיף 108 לחוק.
יתרה מכך, עו"ד פלילי המתמחה בייצוג נפגעי עבירה ידע להדריך את נפגע העבירה ויסייע לו לעמוד על זכויותיו. בכך, יוכל נפגע העבירה להגן על זכויותיו השונות, ובתוך כך גם על זכותו לכבוד ולפרטיות.
