בית המשפט קבע כי קצין קרבי מגבעתי שתקף מינית לוחם ישלם לו פיצוי של 300 אלף שקלים.
מאחורי כותרת קצרה זו טמון עולם שלם של פגיעות מיניות מושתקות.
פגיעות מיניות בבנים, בחיילים, במהלך שירותם הצבאי.
העובדה שהנפגע חשף עצמו, התלונן ותבע בשל הפגיעות שנגרמו לו, בפנים גלויות ובפתיחות מלאה -חריגה. חריגה מאד.
בהכרעת הדין הפלילית נגד הקצין שהורשע נקבע, כי בסדרה של אירועים שונים, לאורך כמה חודשים, נהג הקצין להטריד מינית שלושה לוחמים תחת פיקודו ולבצע בהם מעשים מגונים – בבסיס, באירוע חטיבתי ובמקומות נוספים.
לאורך כל ההליך שהתנהל כנגד הקצין הוא זכה לתמיכה ואהדה של קצינים בגבעתי ובפיקוד הדרום, בתוך צה"ל ומחוצה לו. תמיכה זו באה לידי ביטוי בין היתר בניסיונות של קצינים לשעבר להטיל רפש בלוחמים שהתלוננו נגד מפקדם.
נדמה, כי לא מזמן נתקלנו בתופעה זו, בפרשת בוכריס. תופעה בה המערכת הצבאית מגנה על מפקדיה במחיר הטלת רפש במתלוננים וזאת במקום להוקיע מתוכה את ההתנהגות הפלילית המבזה ובמקום להצהיר בריש גלי כי יש לגנות כל אירוע של תקיפה מינית במערכת הצבאית הפוגע ומבזה חיילים וחיילות. קל וחומר שלא יעלה על הדעת כי חיילים וחיילות יסבלו איום ופגיעה מינית בידי מפקדיהם.
שופט השלום בתל אביב הסביר בהחלטתו את החשיבות האמון בין הלוחמים למפקדים והפרתו הבזויה. הפגיעה במקרה כזה, מסוכנת מאוד לנוכח התלות של החייל במפקד, והקושי לברוח ממנו.
אנו למדים ממחקרים כיום כי פגיעות מיניות עד גיל 12 מבוצעות בבנים ובבנות באופן שווה. גם בגילאים מאוחרים יותר – עד גיל 16, שיעור הפגיעות בקרב בנים נמוך רק באחוז אחד וחצי משיעור הפגיעות בקרב בנות.
בנוסף, כ-20% מהתלונות המוגשות במשטרה ושעניינן עבירות מין מתייחסות לפגיעות בילדים, נערים וגברים.
הקושי הרב של גברים להיחשף ולספר על הפגיעה בצירוף חששות מסטיגמות חברתיות כאלו ואחרות וחשש לפגיעה בגבריות מובילים רבים מהנפגעים להישאר בשתיקתם ולא לפתוח בהליך פלילי.
עלינו לחבק את הנפגעים ולחזק ידם.
בל נשכח כי לפני זמן לא רב, גם אנו הנשים היינו שבויות בשתיקתנו. לא עוד.