מדי שנה – מאות תיקים של עבירות מין במשפחה נגד קטינים
מדי שנה – מאות תיקים של עבירות מין במשפחה נגד קטיניםמדי שנה נפתחים בישראל כ–400 תיקים בגין עבירות מין במשפחה המבוצעות בקטינים, אשר אינם מקבלים את הטיפול הנפשי הנדרש להם כל כך בשלב קריטי זה בחייהם וזאת עקב יישום כושל של חקיקה.
בנוסף לטראומת הפגיעה, נפגעי גילוי עריות נאלצים להתמודד אף עם השלכות קצרות טווח וארוכות טווח הנקראות גם "תסמונת פוסט גילוי עריות".
השלכות קצרות טווח
פחד, בלבול, אשמה, כעס, דיכאון, תחושת אובדן, אבל, התקפי חרדה, ניסיונות התאבדות, הפרעות אכילה, דיסוציאציה ואף תסמינים פיזיים בלתי נשלטים.
השלכות ארוכות טווח
העדר יכולת נפשית להתמודד עם הפגיעה, קשיים ביצירת זוגיות וקשרים חברתיים, פגיעה באינטימיות המינית, פגיעה בתפקוד ההורי, נטייה לקורבנות חוזרת.
תסמונת פוסט גילוי עריות
תוצאה ישירה של תסמונת זו היא העדר יכולת נפשית להתמודד עם הכאב. התסמונת מונעת מהקרבן להגיש תביעה משפטית או להתלונן בפני רשויות האכיפה בסמוך לביצוע המעשים, או במהלך התעללות מינית רבת שנים.
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי די בהסכמת הורה אחד לשם מתן טיפול רפואי לקטין, אך יש חריג – כאשר אחד ההורים מתנגד מפורשות לטיפול. במקרה כזה, רק אישור מיוחד מפקידת סעד או מבית המשפט יאפשר את מתן הטיפול.
המחדל בפועל – טיפול בקטין מותנה באישור הפוגע
בפועל, במקרים בהם נדרש סיוע נפשי או טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי במרכזים לילדים נפגעי תקיפה מינית של משרד הרווחה, נדרש אישור שני ההורים כדי להתחיל טיפול בקטין. מצב זה יוצר אבסורד – הקטין הנפגע נאלץ לקבל אישור מהפוגע עצמו לצורך טיפול.
תיקון החוק והבעיה ביישום
לאחרונה תוקן חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות כך שהורה שפגע והוגש נגדו כתב אישום לא יוכל לקבל מידע רפואי אודות ילדיו ואף לא תידרש הסכמתו לטיפול רפואי.
הכשלים שמונעים את היישום
תחקיר "הארץ" חשף כי בשל בירוקרטיה והיעדר תקשורת בין משרדי הממשלה, התיקון לחוק אינו מיושם בפועל. במקרים בהם כבר הוגש כתב אישום, המידע על כך לא עובר מהפרקליטות למשרד הבריאות, כך שצוותי בתי החולים לא מודעים לכך שאין צורך באישור הפוגע לטיפול.
קריאה לפעולה
לא יעלה על הדעת שקטינים נפגעי תקיפה מינית ימתינו לאישור הפוגע או ייפגעו כתוצאה מכשלים בירוקרטיים. אם תוקן החוק – יש לאכוף את יישומו במהירות וביעילות למען הקטינים.
