"פלישה שלא בהיתר לגופה של אישה, לגופו של אדם, משפילה היא- משפילה ומדכאת; כואבת היא, כואבת מאוד; פוגעת היא- פגיעה חדה וכואבת; מעליבה היא- והעלבון עמוק וצורב. נרמס האני, הנפש נחתכת, נפגע החופש, נגרעת האוטונומיה של הרצון, נדרס הכבוד".
-כבוד השופט חשין בפרשת טייב
אמש בתוכניתו של חיים אתגר "המתחזים" בערוץ 12 שודר פרק שעסק בפרשת "הקצין המתחזה". אדם דתי, אשר בזמנו (2010-2015) היה נשוי אב לשני ילדים, אך הציג את עצמו כרווק, חילוני, קצין בכיר בצה"ל, איש שב"כ, מנכ"ל חברה, המחפש להקים בית ולהתחתן. הוא פתח לעצמו מספר פרופילים ברשתות חברתיות שונות והחל מנהל קשרים רומנטיים ומיניים עם עשרות נשים, רובן בשנות השלושים המאוחרות לחייהן, רווקות המחפשות להקים משפחה ואשר נפלו בשביו של הקצין המתחזה להן הבטיח הבטחות נישואין שונות והצהיר על אהבתו ונכונותו למסד עימן את הקשר. מספר קשרים נמשכו חודשים, אך היו גם את אלו שנמשכו שנים ארוכות.
עם חלוף הזמן התעוררו בקרב כמה נשים חשדות, שהאדם אינו מי שהוא טוען להיות. לאחר בדיקות וחיפושים, התעמתויות שונות עמו, עם אשתו ועם שקריו ולבסוף פתיחת קבוצת פייסבוק ע"י אחת הנשים, נפתחה תיבת פנדורה. עשרות נשים חלקו את סיפורן הזהה, את ההודעות הזהות ששלח להן, השקרים הזהים וההבטחות השקריות, אשר השאירו אותן במערכת היחסים אתו. כמה מהן אף התאגדו והגישו נגדו תלונה במשטרה על מעשיו.
בישראל יש שם לדבר, זוהי לא רק התחזות, לא רק רמייה אלא אינוס במרמה. כיצד נפל דבר? בעבר מקרים שכאלו היו נופלים בגדר עבירת קבלת דבר במרמה. כאשר "הדבר" שהתקבל במרמה היה יחסי המין. במרוצת השנים בתי המשפט והמחוקק הכירו בקושי ובטעות התפיסתית של יחסי מין כ"דבר", כחפץ, כסף או רכוש וכן הבינו את חשיבותו של יסוד ההסכמה בעבירות המין. הבנה זו הובילה את בתי המשפט להקפיד על ההבחנה בין קבלת דבר במרמה לבין אינוס במרמה וקבעו שעבירת האינוס במרמה מתקיימת כאשר הקורבן מסכים לבעילה, אלא שהסכמתו זו אינה מגשימה את רצונו החופשי, וזאת עקב המרמה בדבר מהות המעשה או מיהות העושה.
למרות זאת, במקרה הכואב שהוצג אתמול בתוכניתו של חיים אתגר, הקצין המתחזה הורשע במסגרת הסדר טיעון בחמש עבירות של קבלת דבר במרמה, עבירת האינוס במרמה שעונשה חמור יותר לא הוזכרה בכתב האישום. לבסוף הוטל עליו עונש קל במיוחד. הנשים שהתלוננו נגדו יצאו נגד הפרקליטות, וטענו שהיה מקום להאשימו בעבירת אינוס במרמה. אולם לקראת הגשת כתב האישום, קבעו בפרקליטות כי הדגש בפעילותו לא היה מין, אלא קשר אינטימי, ושעל מנת להאשים אותו באינוס במרמה יש להוכיח שמטרת ההתחזות הייתה קיום יחסי מין.
טיעון זה אינו מתקבל על הדעת! עבירת האינוס כפי שהיא מנוסחת בחוק אינה דורשת מטרה. אלא מדגישה כי בעילת האישה והסכמתה ליחסי המין הושגו תוך כדי מרמה לגבי זהות הפוגע. מקרה זה של "הקצין המתחזה" עונה בדיוק לדרישת יסודות עבירת האונס במרמה והמהדרין היו מוסיפים שהמרמה שביצע כלפי כל כך הרבה נשים הייתה חמורה יותר, כי בנוסף למרמה באשר ליחסים האינטימיים הייתה פה גם מרמה ומניפולציה ברגשותיהן של הנשים ובהבטחות להקמת משפחה ונישואין.
עשור קודם לכן קבע השופט שפירא בפרשת סולימאן:
"בשל ייחודיותו של הקשר והמעשה המיני (בהבדל מקשרים בינאישיים אחרים) קיימת חשיבות עליונה לזהותו האמיתית המלאה של ה"פרטנר" כבסיס הכרחי לקיומה של הסכמה חופשית לקיום יחסי המין. לא רק השם הפרטי הוא המקיים את הזהות. הרבה יותר מכך חשוב מכלול מיהותו של אותו אדם, יהא שמו אשר יהא. אין כל ספק, כי חירותה של אשה לבחור את בן זוגה לקשר מיני, משיקולים אלה או אחרים, שרירה וקיימת. שיקולים כגון: היותו של האדם רגיש, ענו , חכם ומסתפק במועט, או לחילופין בעל הופעה נאה, דירה נאה, מכונית חדשה ורמת חיים גבוהה. אם תרצו- שיקולים "אינטרסנטיים" לטווח ארוך. לא תמיד שיקולים אלה מוכיחים עצמם והציפיות מתממשות. במקרים כאלה- אין לאישה להלין אלא על עצמה. ואולם, משעה ששיקולים אלה (או האחרים) נגועים בתרמית מצד בן הזוג באשר ל"כלל התכונות הקובעות מי הוא" (ראה הגדרת מילון אבן שושן)- הרי, כך קובע החוק במפורש,- הסכמת האישה לאו הסכמה היא ויחסי מין שקוימו כתוצאה מהסכמה כזו הינם "אינוס במרמה", במשמעות סעיף 345 (א)(2) לחוק. אין בכך כל פטרנליזם מיותר, אלא שמירה על הערך המוגן והוא- מתן הגנה לכל אישה מפגיעתו של מי שמשיג הסכמתה במרמה לקיים עימו יחסי מין".
דברים אלה נכונים שבעתיים כאשר מדובר במרמה שיטתית, מקיפה, לאורך שנים וכלפי עשרות קורבנות, כולן הסכימו לקיום יחסי מין עם הקצין המתחזה משום שהאמינו לזהותו המדומה, לסיפוריו, להבטחותיו ולמצגי השווא.
מתי חזרנו אחורה? כיצד יתכן שבית משפט מקבל ומאשר הסדר הטיעון בעבירות אלו למרות האמור בחוק ולמרות הנקבע בפסיקה במקרים דומים בערכאות גבוהות? וחמור מכך, מדוע הפרקליטות חוששת להילחם בתופעה בזויה זו של אינוס במרמה ומסתפקת בעבירה קלה של קבלת דבר במרמה? מדוע הפרקליטות מוותרת על האפשרות להשיג צדק עבור עשרות נפגעות בתיק מלא ראיות כרימון? ומוותרת על שמירת הערך החברתי החשוב של כבוד האישה וחירותה לבל תיאנס במרמה?
